הפילוסוף היווני אריסטו טבע את המונח 'טלוס' (תוצאה) על ידי התייחסות למלוא הפוטנציאל או המטרה הטבועה באדם או בדבר, כמו התפיסה של 'מטרה סופית', 'מטרה' או 'המטרה העליונה של מאמץ האדם'.
מניסיוננו, מצאנו שמונח זה שימושי מאוד גם בזירת המענקים. על מנת להיחשב ולהיבדק כראוי עם יישומו, על הפרויקט להביא עמו את ייעודו הראשוני. עליו לספק את 'המטרה הסופית' שלו, או במילים אחרות: 'הטלוס' שלו.
אנשים נוטים להציג את הפרויקט שלהם באופן צר, תוך שהם "מורידים" ממנו את איכויותיו. פעולת צניעות זו מונעת מהם למצוא מענקים ולהגיע ליעדי הפרויקט שלהם. לדוגמה, בואו ניקח את התעשיין ווילי וונקה ("מסע בממלכת השוקולד") שמבקש לממן את קו ייצור השוקולד החדש שלו. בבקשת המענק שלו הוא פשוט תיאר את רצונו להרחיב את קו הייצור של מפעל השוקולד שלו. למרות שבקשת המענק נכתבה אמנם על ידי ווילי וונקה הנהדר, התיאור של הבקשה אינו כה מרשים: הוא מספר סיפור על מישהו שרוצה לייצר שוקולד בכמויות גדולות, אך אינו מתאר את המינוף והגדולה בכך וכיצד זה יביא לתנופה וערך מוסף לקהילה שהוא נמצא בה.
במקום זאת, ווילי וונקה חייב להציג ולתאר את המעלות והיתרונות של הפרויקט שלו: כיצד במסגרת הפרויקט החדש שלו הוא מגשים את חלומותיו ומשפר את ייצור המסה בכמות, מביא לפיתוח טכנולוגיה ייחודית ותחרותית, מגדיל את כמות העובדים במפעל, מייצא את המוצרים גם מחוץ למדינה ומביא לערך מוסף משמעותי למפעל ולמדינה.
ספקי מענקים לרוב אינם מציעים מענק ליוזמות ספציפיות. אם נדבר על הדוגמה האחרונה שלנו, ספקי מענקים כנראה לא יוציאו קול קורא ספציפי למפעל לשוקולד. במקום זאת הם יפתחו קול קורא לתמיכה בפיתוח טכנולוגיות ו/או מפעלי ייצור על מנת לשפר את כלכלת ארצם וכשיטה לחזק את מדיניותם בתחום מסוים. מטרה ראשונית זו של נותן המענק צריכה להתבטא בבקשת המענק שלך.
מבקשי מענקים צריכים להבין מהו הצורך של הפרויקט שלהם, עליהם לשאול את עצמם מדוע הם רוצים לעשות את מה שהם רוצים לעשות (ווילי וונקה, למה אתה צריך קו ייצור שוקולד חדש?), מהו הערך המוסף שהפרויקט יכול להעניק לחברה ולמדינה שלך, מה המטרה הסופית ובעיקר: מהו הסיבה העיקרית שעבורו תקבל מענק.